<h1>ארחות חיים דין השבת אבדה סימן ד'</h1>
<h2>דף כא:</h2>
מחזירין חמור בסימני אוכף. זה הכלל באבידה שאין בה סימן (כגון) [כיון] שנאבדה [וידעו בה הבעלים] הרי היא בחזקת שנתיאשו בה הבעלים והרי היא של מוצאה. וביאר הר"ף ז"ל מיהו בדבר שיש לו קול שהוא של בעלים כגון אדם הבונה בית שיש לו קול (הסמוך לשכינים) [בתוך שכניו] שיש לו קורות ואבנים אפילו בדבר שאין לו סימן חייבין השכינים להחזיר ע"כ. אבל אם לא ידע שנפל הלכה כאביי דאמר (ב"מ כ"א ע"ב) יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. וכל דבר שיש לו סימן הרי הוא בחזקת שלא נתיאשו בעלים ממנה והמוצא אותה חייב להכריז.
<h2>דף כג:</h2>
ואין מחזירים אבדה בטביעות עין אלא לתלמיד חכם שאינו משנה בדבורו כי אם בג' דברים במסכתא בפוריא ובאושפיזא ובשביל הבאת שלום כיצד היה עוסק במסכת נדה אומר במקואות אני שונה שלא ישאל אותו בענין נדה. וכן לא יאמר בזה המטה ישנתי שמא ימצא בה קרי ואם נתארח גבי שמעון אומר גבי ראובן נתארחתי כדי שלא יטריחו על זה ובהבאת שלום מותר להוסיף ולגרוע כדי לחבבן זה על זה.
<h2>דף כז.</h2>
מחזירין חמור בסימני אוכף. זה הכלל באבידה שאין בה סימן (כגון) [כיון] שנאבדה [וידעו בה הבעלים] הרי היא בחזקת שנתיאשו בה הבעלים והרי היא של מוצאה. וביאר הר"ף ז"ל מיהו בדבר שיש לו קול שהוא של בעלים כגון אדם הבונה בית שיש לו קול (הסמוך לשכינים) [בתוך שכניו] שיש לו קורות ואבנים אפילו בדבר שאין לו סימן חייבין השכינים להחזיר ע"כ. אבל אם לא ידע שנפל הלכה כאביי דאמר (ב"מ כ"א ע"ב) יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. וכל דבר שיש לו סימן הרי הוא בחזקת שלא נתיאשו בעלים ממנה והמוצא אותה חייב להכריז.
<h2>דף כח.</h2>
מצא שמלה וכיוצא בה זה הביא עידי אריגה שארג לעצמו וזה הביא עדים שנפלה ממנו תנתן לעידי נפילה זה נתן מדת ארכה וזה נתן מדת רחבה תנתן למי שנתן מדת (רחבה) [ארכה] זה כיון מדת ארכה ורחבה וזה כיון מדת משקלותיה תנתן [למי שכוון] מדת משקלותיה. וכתב הר"ף ז"ל ויש שמחלקין בין בגדים שאין דרכן לשקלן [שהמשקל סימן מובהק להם] (למתכת) [אבל המתכת] שדרכן לשקלו [מדת ארכו ורחבו יותר סימן מובהק].
<h2>דף כח:</h2>
מצא דבר שיש בו רוח חיים (שהרי הוא) [שהוא] צריך להאכילו אם דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור מטפל בהן עד שנים עשר חדש או שוכרן ולוקח שכרן ומאכילן ואם היה שכרן יותר המותר לבעלים. וכן התרנגולת מוכר הביצים ומאכילה כל שנים עשר חדש מכאן ואילך שם דמיהן עליו והרי הן שלו [ושל בעלים בשותפות כדין כל השם בהמה מחברו. ורש"י פי' שם דמיהם ומניחם מוכרן ומניח הדמים אצלו]. מצא עגלים וסייחים שרועין בשדה מטפל בהן שלשה חדשים ושל בריאה שלשים יום פי' אם צריך לפטמם בבית מטפל בהן שלשים יום [מצא אווזין ותרנגולין זכרים גדולים מטפל בהן ל' יום] מצא קטנים [וכל] דבר שטפולו מרובה משכרו מטפל בהן שלשה ימים. מכאן ואילך מוכרן בב"ד. מה יעשה בדמים לא יתננו לב"ד אלא ינתנו למוצא ויש לו רשות להשתמש בהם לדברי רבה שפסקנו כמותו. ועל ידי כן הוא חייב בגנבה ואבדה אבל באונס לא. בד"א בדמי מכירה כגון שמכר האבידה אבל מעות אבדה כגון שמצא מעות בכיס לא ישתמש בהן.
<h2>דף כט:</h2>
וצריך לבדוק האבדה שלא תפסד מאיליה. [כיצד] מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום ושוטחה על גבי מטה לצרכה ולא לצרכו. מצא כלי עץ משתמש בהן כדי שלא ירקבו. כלי מתכות משתמש בחמין אבל לא על ידי האור מפני שמשחיקן [כלי כסף משתמש בהן בצונן אבל לא בחמין]. (מגופות) [מגריפות] וקרדומות משתמש ברך פי' עצים רכים אבל לא קשים מפני שמפחיתן. מצא כלי זהב וכלי פשתן וכלי זכוכית הרי זה לא יגע בהן עד שיבא אליהו. מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום. ואם אינו יודע לקרות גוללן אחת לשלשים יום ולעולם לא ילמד בהם לכתחלה. ולא יקרא בהן פרשה וישנה ולא יקרא פרשה ויתרגם ולא יפתח יותר משלשה דפין ולא יהיו שנים קורין בו בשני ענינים אבל קורין בו שנים בענין א'. מצא תפלין מניח כדי דמיהן ומניחן פי' מעכבן לעצמו.
